פסק-דין בתיק תא"ח 39727-11-12

1.         מונחת לפני תביעה לפינוי מושכר על פי פרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד. התובע עותר לפנות את הנתבעים מיחידת דיור המצויה ברחוב התמר 73 נווה ימין (להלן: "המושכר").

2.         בין התובע לנתבעת 1 נחתם הסכם שכירות מיום 15.2.10 ובהתאם לאמור בחוזה, ההתקשרות בין הצדדים הינה לתקופה של שנה החל מיום 15.2.10 ועד ליום 14.2.11. (להלן: "תקופת השכירות הראשונה") לשוכרת ניתנה אפשרות להאריך את תקופת השכירות בשנה.

3.         לטענת התובע בתום תקופת השכירות הראשונה ביקש  מהנתבעים לחתום על חוזה חדש בתנאים חדשים אולם למעט השגת הסכמה בנוגע לשיעור דמי השכירות לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות והנתבעים אינם נכונים להעתר לדרישותיו. משכך הודיע לאחרונים כי אין ברצונו להמשיך את ההתקשרות עימם וכי עליהם לפנות את המושכר. ואולם הנתבעים אינם שועים לבקשותיו ומסרבים לפנות את המושכר.

4.         התובע ביקש להורות על  סילוק ידם של הנתבעים מהמושכר. עוד נטען, בין היתר, כי הנתבעים עומדים בתשלומי דמי השכירות, אולם אינם משלמים חשבונות מים עצומים, הכניסו למושכר בעלי חיים ללא רשותו, הקימו אורווה בשטח המושכר, פלשו לשטחים בבעלות צדדי ג', אינם דואגים לניקיון צואת סוסים שבבעלותם ומטרידים את השכנים.

5.         הנתבעים הכחישו את טענות התובע וביקשו לדחות תביעתו על הסף משום שהתובע אינו בעלים של המקרקעין עליו מצוי המושכר אלא בר רשות ממנהל מקרקעי ישראל. לגרסתם, הוארך חוזה השכירות ע"י התובע וכי הם מחזיקים כדין במושכר מכח חוזה מכללא. יתר על כן הנתבעים חיפשו בית כפרי ומרוחק  כדי לשכן בו בעלי חיים והדבר היה ידוע לתובע. כמו כן השכיר להם התובע בית בלתי חוקי בעליל שנבנה ללא היתר על קרקע חקלאית מוכרזת ומונף מעליו צו הריסה ולכן כנגד התובע עומד הליך פלילי בדבר הריסה ואיסור שימוש. זאת ועוד, בין הצדדים סוכם כי דמי השכירות המעודכנים כוללים את התשלום בגין המים באופן גלובאלי ובשל כך עודכן שיעור דמי השכירות. עוד סוכם כי התובע יתקין מונה מים וכל סכום שיעבור את הסכום שבגינו הועלו דמי השכירות ישולם על ידם. ברם, התובע לא פנה כלל בדרישה והציג בתביעתו חשבונות מים של כל המתחם הכולל בריכות ומפעל המצוי במקום ללא היתר מהרשות המקומית.

6.         בשים לב לתקנה 215 יב ותקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, פסק הדין ינומק באופן תמציתי בלבד.

הזכות במקרקעין

7.         אין חולק כי התובע לא צירף ראיה כלשהי לתביעתו להוכחת זכויותיו במקרקעין. במעמד חקירתו אף אישר כי אין בידו מסמך כנ"ל להציגו.

לאחר הדיון במעמד הצדדים הוגשה ע"י ב"כ התובע בקשה לצירוף ראיה בדמות אישור זכויות מטעם המינהל לגבי זכויותיו במשק 73 שבמושב.

ב"כ הנתבעים התנגד, הן משום היתרון שיזכה בו התובע לאחר שלא טרח לפעול כדין ונזכר לעשות כן רק לאור הערות ביהמ"ש, והן משום שהראיה לא הוצגה במועד ונמנעה אפשרות החקירה עליה.

8.         הכלל הוא, כי עול ההוכחה על התובע בעילת פינוי להוכיח תחילה בעלותו במקרקעין.

התובע כשל בכך בתחילה, והתיקון המאוחר גם אם יותר יתאפשר במקרה חריג כנגד חיוב בהוצאות משמעותיות, במיוחד בנסיבות תיק זה.

דא עקא, שגם אם אקבל את הבקשה המאוחרת נראה כי לא די באישור שצורף להוכחת הבעלות. דווקא מתוך סעיף 4 למסמך מיום 10.4.13 (שמעיד על מועד הוצאתו המאוחר) עולה כי התובע הוא אך בר רשום וזכויותיו במתחם נשוא הסכם השכירות אינן ברורות. על התובע היה להוכיח כי הוא בעליו של כל המתחם הנ"ל הכולל את המושכר ובהעדר תשריט לא ניתן להווכח מהן זכויות התובע בפועל.

            לפיכך, נראה שהתובע לא עמד בעול ההוכחה ומטעם זה היה מקום לדחות את התביעה.

יחד עם זאת, אני סבורה, כי בנסיבות דנן, שעה שהנתבע 2 (להלן- הנתבע ) הודה בחקירתו כי הניח שהתובע הוא בעל הזכויות במקרקעין יש להדרש גם למחלוקת גופה.

הפרת ההסכם

9.         התובע נחקר על תצהירו והעיד כי הוא בעלים של יחידת מגורים או וילה במשק 73 כאשר על חלקה ב' של המקרקעין מצויים מבנים ללא היתר לרבות לול שנהרס בשנת 92' והפך למחסן. לדברי התובע הודיע לנתבעים כי המבנה נעדר היתר וכי עומד כנגדו צו לפינוי. הוא גם הודה כי הורשע במסגרת הליך פלילי.

יודגש, כי התובע לא ביסס עילת תביעתו על מהותו של הסכם השכירות כמתואר או על העובדה כי לא נכרת הסכם בכתב בין הצדדים, למרות שכך טען בכתב התביעה. בפועל טען להפרתו של הסכם בגין אי תשלום בעבור שימוש במים. כדבריו (בעמ' 4 שורה 3 לפרו'):

"ש: זה נכון שכל התביעה הזו באה לעולם רק בגלל שהנתבע 2 בא בפניך בטענות על העניין של המבנים החוקיים, כאשר נודע לו הדבר הזה. ואם יפנו אותו אז אתה תצטרך לפצות אותו?